אם אנו מתבוננים ממבט-על על שלל הבעיות והאתגרים עימם מתמודדים אנשים, רואים שבבסיסם של כל הבעיות והאתגרים הללו נמצאים שלושה תחומים עיקריים: ביטחון קיומי, ערכיות ואהבה עצמית. סוגיות של ביטחון קיומי קשורות לפחד קיומי, להישרדות ולתודעת חוסר. סוגיות של ערכיות קשורות לחוסר הכרה בערך, חוסר ביטחון עצמי ולדימוי עצמי ירוד. סוגיות של אהבה עצמית קשורות לשנאה עצמית, דחיה מהעצמי ולחוסר יכולת להיות/להרגיש נאהב. כמובן שהתחומים האלו נצבעים בצבעים ובגוונים שונים, מסופרים דרך אין ספור סיפורים ובאים לידי ביטוי בדרכים שונות, אך הבסיסים זהים אצל כולם, גם אם במינונים, עוצמות ובשילובים שונים.

הפעם בחרתי לדבר על אחד מהם (שמבין השלושה מהווה בסיס לכלל התשתיות), הצורך בביטחון קיומי, כי הוא זה שהכי מתערער ולכן בא לידי ביטוי מועצם בתקופה מאתגרת זו של אמברקס הקורונה. איך הדבר קשור לשליטה? כשאנחנו מנסים לשלוט בדברים, בין אם על אירועים, אנשים (בני זוג/משפחה/קולגות/חברים), תהליכים או מצבים, אנו בעצם מנסים ברמה לא מודעת להקנות לעצמנו תחושה של ביטחון קיומי. אנחנו בעצם פועלים ממקום של פחד קיומי (העולם נחווה כמקום מאיים, מפחיד, רע, נורא ואנחנו מרגישים לבד ואין מי שיעזור לנו), של הישרדות (האינסטינקט לשרוד בכל מחיר וכמובן לא מדובר כאן רק בהישרדות כלכלית ו/או חומרית אלא גם בנפשית-רגשית), ושל תודעת חוסר (עיסוק בכל מה שאין לנו, במה שלא מגיע לנו, בכל מה שאנחנו לא ושלעולם לא נהיה).

אם אנחנו מחברים את זה לתקופה הנוכחית, המטלטלת והמפחידה עם מיליון המשתנים הלא ידועים, אנחנו ננסה כאוטומט הישרדותי לנסות לשלוט במצב ככל האפשר וזה יבוא לידי ביטוי בצפייה בלתי פוסקת בערוצי החדשות השונים, בלראות מה קורה בשאר העולם, בלהקשיב למומחים שיודעים יותר מאיתנו שאולי יגידו לנו מתי יהיה טוב יותר, או בהתעסקות יתר עם הקרובים אלינו ועם מעשיהם (ביקורת, שיפוט, פקודות/נביחות איך דברים צריכים להיעשות/להיאמר/להיחוות…). 

המפתח לשינוי מתחיל בשני מקומות:

1. הבנה שאין לנו באמת יכולת לשלוט במה קורה מחוץ לבית שלנו (מדוייק יותר יהיה להגיד מחוץ לגוף שלנו), ושהצפייה המוגברת בערוצי החדשות השונים, כביכול על מנת לקבל יותר שליטה על מה שקורה, לא רק מייצרת אשליה בלבד של שליטה, אלא גם פוגעת בנו חמורות – הן בנפש (סטרס, לחץ, פחד וחרדה שנוכחים מידי), והן בגוף (המצב הנפשי הזה מגובה בביוכימיה תואמת שלאורך זמן פוגעת במערכת החיסונית שלנו ובשאר תפקודים חיוניים של הגוף).
2. רצון להסב את התודעה שלנו ממקומות שבהם אין לנו שליטה (כל מה שקורה מחוצה לנו), לעבר מקומות שבהם כן יש לנו שליטה (כל מה שקורה בתוכנו/לנו).

כלומר, אנחנו צריכים לרצות (אם אין רצון אין על מה לדבר…) לשחרר שליטה במקומות שלא עושים לנו טוב ושיש להם השפעה שלילית עלינו, ולהעצים שליטה במקומות שתומכים אותנו ומיטיבים את מצבנו, הן הגופני והן הנפשי, מקומות שמעצימים את תחושת הביטחון הקיומי שלנו.

הדבר הראשון שאותו יש לעשות זה לצמצם את צריכת ערוצי החדשות והמדיה השונים מאחר והיא רק גורמת לנו להיות יותר בפחד, יותר בסטרס, היא מחדירה לכל תא בגופנו עוד פחד קיומי, עוד חוסר וודאות וזה ההיפך ממה שאנו מעוניינים בו. לא צריך לצמצם לחלוטין כמובן, רק לצמצם למינימום של המינימום ההכרחי. זה בסדר, בעשרות קבוצות הוואטסאפ שמקיפות כל אחת ואחת מאיתנו או הרשתות החברתיות, יגיעו גם יגיעו העדכונים באם יהיה משהו חדש/דחוף/היסטרי. שחרור השליטה בצריכת המדיה נובע הן מתוך הידיעה שזו רק אשליה של שליטה והן מתוך הידיעה שזה ממש מזיק לנו לאורך זמן.

הדבר השני זה להתחיל לראות מה כן עושה לנו טוב ולעשות זאת: התנסות באופייני/סגנונות בישול חדשים. פיתוח/לימוד של כישורים חדשים. פעילות גופנית שעוד לא עשינו (שפע של אפשרויות בזום מבלי לעזוב את המרחב הבטוח של הבית – פילאטיס, עיצוב, יוגה…). למידה של תחום חדש (שפע של קורסים וסדנאות און-ליין, הרבה מהם מוצעים בחינם). הנאה מזמן איכות ופעילויות עם הילדים ובני הזוג (מעבר לרגעים שממש לא בא לנו לראות אותם. יש אותם לכולם). צפיה בסדרות/סרטים (לאפשר לעצמנו לא להיות יעילים כל הזמן, לא להוכיח כל הזמן). ליהנות מרק להיות (being), ולא בעשייה מתמדת (doing). ארגון/מיון/זריקה של ישן (ארונות-בגדים/ציוד, מגרות, אלבומים). לכל אחד מאיתנו יש את מה שעושה להם טוב ואלו דברים שגם יש לנו שליטה אמיתית עליהם וגם גורמים לנו לתחושות נעימות (מה שתומך הן את הנפש והן את הגוף שלנו), כלומר – רגעים בהם אנחנו כבר לא מפוחדים/בלחץ/סטרס.

הדבר השלישי שניתן לעשות זה להשתמש בכלים טיפוליים להקלת המצב הקיים ולהפחתת רמות הלחץ והחרדה:

1. נשימות בטניות עמוקות – להכניס ליומן, בין פעם לשלוש פעמים ביום, ארבע-חמש דקות כל פעם (ממש לשים סטופר), עצירה לצורך נשימות בטניות. בפשטות זה לנשום עמוק לתוך חלל הבטן, למלאו, ואז לשחרר באיטיות. לפעולה הזו יש השלכות מרחיקות לכת הן על המערכת הנפשית שלנו – ממש מרגיע אותה ומפקס אותה, והן על המערכת הגופנית שלנו – מפעיל את כל המערכות החיוניות שפועלות רק בזמן מנוחה כמו: ניקוי רעלים, הוצאת פסולת כמו תאים ישנים, הגברת פעילות המערכת החיסונית ועוד.
2. ניהול יומן פחד – כל יום לכתוב על דף-שניים את כל הפחדים שלנו, כל מה שמפחיד אותנו, גם אם אנחנו לא יודעים בדיוק ממה אנחנו מפחדים – להעלות את חוסר הידיעה הזו על הכתב. הערוץ הזה הוא כלי עוצמתי לניקוי הפחדים, לשחרור הפחדים, להוצאתם החוצה ולהבעתם בדרך שאינה פוגענית (בנו או בסביבה שלנו).  גם מאוד מקל על המערכת שלנו וגם הכתיבה האינטואיטיבית מעלה היבטים שבשלה העת לתת להם תשומת לב, חיבוק או ריפוי.
3. ניהול היש והטוב – להכין רשימה של כל הדברים הטובים שמתאפשרים לנו בזכות השהות בבית. לכולנו יש אותם, לצד כל הדברים המפחידים והמבלבלים, והסבת התודעה שלנו למקומות הללו לא מעלימה את כל השאר, רק מעניקה לנו עוד רגעים של נחת, של רוגע, של שמחה, של הודיה, של הרגשה טובה ואולי אף אפשור למשהו חדש לנבוע, משהו שרצה הרבה זמן לנבוע מתוכנו רק לא היתה לו אפשרות בתנאים "הרגילים" טרום המצב הנוכחי.
4. תרגול חמלה עצמית – חמלה עצמית זה להיות נחמדים לעצמנו גם כשאנחנו במצבים נמוכים או שנכשלנו במשהו. גם אם אנחנו לא מצליחים לעשות משהו שממש רצינו ו/או הבטחנו לעצמנו מיליון פעם שנעשה את זה היום, ושוב לא עשינו, להעז להיות נחמדים לעצמנו כמו שהיינו פועלים לו הדבר היה קורה לחבר.ה אהובים שלנו והיינו רוצים לעודדם ולנחמם. משפט שמאוד יכול לתמוך זאת – המשפט החומל: " ה- X הזה זה המקסימום שאני יכול לו בנקודת הזמן הנוכחית. אולי עוד שעה אוכל אחרת/יותר, אולי מחר אוכל אחרת/יותר, אולי עוד שבוע אוכל אחרת/יותר, אולי רק עוד חודש אוכל אחרת/יותר. כרגע זה המקסימום שלי" (X=הכלום הזה/העישון הזה/האוכל המתוק-ג'אנק הזה/הרביצה הזו/הכעס הזה/הביקורתיות הזו/ההדחקה הזו….).