תזונה והקשר החשוב לחיבור גוף-נפש

תזונה, מהותית ואקוטית לבריאות שלנו ככל שתהיה, הא'-ב' של רפואה שלמה (פיזית ונפשית), לעולם תהיה רק חצי מהתמונה. התמונה המלאה מורכבת משתי חזיתות, גוף ונפש, השלובות, קשורות ומשפיעות האחת על השנייה ברמות שרובנו פשוט לא מודעים לעוצמתן, על אף שכן יש מודעות ל"נפש בריאה בגוף בריא", למחלות פסיכוסומטיות או לאפקט הפלסבו שבתכל'ס, השניים האחרונים מהווים הוכחות מדעיות לכך שהגוף מושפע מהנפש (ממערך הרגשות והאמונות שהיא מכילה), שהביולוגיה הפיסית שלנו מושפעת מהנפש המטאפיסית שלנו.

אם נחבר זאת לתזונה והזנה ונרצה לראות את התמונה השלמה, אזי נקבל פרדוקס כי דווקא הנפש שלנו היא זו שמפריעה לנו לתת לגוף שלנו את התזונה שהוא זקוק לה בשביל להיות בריא. הפרדוקס הוא שדווקא הנפש לא תומכת גוף ולכן בבואנו לשנות את מערך התזונה וההזנה שלנו נהיה חייבים לזכור להתייחס גם לנפש שלנו (על שלל מכאוביה השונים), כי אחרת היא תחבל לנו בתהליך וסתם נמשיך לחוות כישלונות בתחום.

 

אז מה זה בעצם אומר? יוצא שאנחנו יוצאים כנגד עצמנו וכנגד הרצון המודע שלנו להיות בריאים יותר או רזים יותר או גם וגם. איך זה קורה? זה הרי בכלל לא הגיוני וסותר את מה שאנחנו חושבים על עצמנו, נכון? נכון, ועל מנת להתחיל להבין זאת נצטרך להיות מודעים לכך שקיימים בתוכנו חלקים לא מודעים של עצמנו כלומר – חלקים והיבטים שאנחנו בכלל לא מודעים אליהם שמאופסנים ומגובים בתת המודע שלנו, אותו "ענן אחסון-גיבוי" פנימי שמכיל את כל מה שאי פעם חשבנו/הרגשנו/עשינו/קרה לנו. דבר נוסף שנצטרך להיות מודעים אליו הוא העובדה שאותו "ענן אחסון-גיבוי", תת המודע שלנו שאנחנו בכלל לא מודעים אליו, הוא הבוס האמיתי שלנו והוא זה שבאמת שולט בחיים שלנו דרך התגובות שלנו לאנשים ומצבים ודרך ההרגלים והאוטומטים שלנו שחלקם לא נשלטים בכלל. מה שאנחנו חושבים שהוא העיקר – המחשבות/דעות/אמונות/רצונות שלנו, כל מה שאנחנו מכירים מהיום יום שלנו – המודע, זה חלק קטנטן שלא באמת שולט בדברים, למרות ש"אם תשאלו אותו", הוא חושב ובטוח שדווקא כן.

נתקדם צעד נוסף. היבטים שונים של הנפש שלנו, מי שהננו כעת ומי שהיינו בעבר, חיים ומתקיימים בתת המודע שלנו ואף מנהלים אותנו משם מבלי שאנחנו מודעים אליהם. נתייחס כרגע לשלושה פרמטרים: 1. להיבטים אלו צרכים ורצונות אותם הם רוצים למלא כמו תחושת שייכות, תחושת ביטחון קיומי, הכרה בערך העצמי או צורך באהבה/קרבה. 2. להיבטי הנפש יש מערך של אמונות ומסקנות על החיים, כתוצאה מהביוגרפיה ונסיבות החיים, המהווים מעין משקפיים דרכם אנו חווים את העולם (ולרובנו יש המון אמונות ומסקנות מגבילות, מסולפות ולא תומכות בעליל כמו – שום דבר שאני עושה לא מצליח, אני דפוק/טיפש/מכוער, לא מגיע לי טוב, אהבה זה כואב וכו'). 3. הדבר הנוסף שיש להיבטי הנפש שלנו הוא כאב. המון כאב פנימי (מי אמר לב שבור ולא קיבל?). לאורך החיים צברנו כמויות אדירות של פסולת רגשית (פחדים, כעסים, דאגות, בושה, אשמה), וזה כל כך כואב מבפנים, שכשהנפש שלנו כבר לא יכולה להכיל כמויות כאלו גדולות של כאב ופסולת רגשית, כשהנפש שלנו כמעט טובעת בבריכת הכאב הרגשי, הדבר יתבטא גם בכאבים פיזיים.

 

פרמטרים אלו הם תחילת התשובה לשאלה למה אנחנו יוצאים כנגד עצמנו, למה הנפש שלנו לא תומכת את הגוף שלנו. הנפש לא רוצה להזיק לעצמה, אך כך יוצא. הנפש לא רוצה להיות רעה לעצמה, אך כך יוצא. הנפש לא רוצה לשלול/לשפוט/לבקר את עצמה, אך כך יוצא. הנפש שלנו בסך הכל רוצה להיות בביטחון ולהפסיק לפחד כל הזמן, היא רוצה שיראו כמה היא שווה באמת ולהפסיק לרצות את כולם, היא רוצה להרגיש אהובה ולהפסיק להרגיש דחויה ובעיקר היא רוצה שלא להיפגע יותר וכל האמצעים כשרים על מנת להשיג זאת. לדוגמא – אם העבר לימד אותנו שאנחנו נכשלים בכל מה שקשור לשינויי התזונה או לדיאטות, והדבר כאב לנו כל פעם מחדש, המערכת תרצה להימנע שוב מלהרגיש את הכאב הזה ולכן תחבל בתהליך "על ההתחלה", ולו שלא להרגיש שוב את צריבתו של הכישלון, או לא להרגיש אחר/שונה/דחוי (צורך בשייכות – "כולם בעבודה אוכלים בורקסים-עוגיות ואם נאכל סלט קינואה יצחקו עלינו").

נוסיף לחגיגה הפנימית הזו את הסוגיות הנוספות שדנו בהן במאמרים הקודמים כמו: ההלקאה העצמית, הקושי לשנות הרגלים, המחסור באהבה עצמית או תחלואי החברה המערבית, וקיבלנו הסבר מעמיק יותר על למה באמת כל כך קשה לנו עם שינוי התזונה שלנו לבריאה יותר ומיטבית יותר, לאורך זמן.

 

 

אז מה עושים עם המידע הזה? איך מתקדמים מפה?

  1. מודעות – הצעד הראשון והאקוטי הוא להפנים שאין פתרונות מהירים. אין גלולות קסם חיצוניות שיחליפו את הפתרונות הפנימיים הנדרשים. עלינו להבין את המורכבות של המערכת הרגשית על שלל מכאוביה (כולל המודעות שישנם היבטים אליהם אנו עדיין לא מודעים), עלינו להבין את ההשלכות של החיבור גוף-נפש בכלל ועל ההזנה שלנו בפרט, ועלינו להתחיל לראות את התמונה השלמה על מנת שיהיה לנו יותר קל להכיל את מה שבאמת נדרש מאיתנו, להכיל את הקושי שחווים בדרך ובעיקר על מנת שנוכל להיות יותר נחמדים לעצמנו בתהליך במאקרו וברגעים של כישלונות במיקרו.

 

  1. מענה מלא – בשלב השני נפנים שעלינו לתת מענה בשתי החזיתות: מענה לגוף ומענה לנפש. הדרך הפשוטה ביותר לצאת לדרך, או לפחות לסמן ייעדים, היא להכין את רשימות "כל מה שלא תומך בגוף ובנפש שלנו":

–  מה לא תומך בגוף שלנו? – ברשימה זו נרשום את כל הפעולות שלנו שלא תומכות את הגוף. אפשר להיעזר ב"תנשמת" – תזונה, נשימה (כולל האם אנחנו בסטרס-לא נושמים כל היום מרוב לחץ), שינה, מים, תנועה-תזוזה.

  • מה לא תומך את הנפש שלנו? – כל מה ומי שמוריד לנו את מצב הרוח, גורם לנו להרגיש לא טוב עם עצמנו או בכלל (מה/מי מכעיס אותנו, מה/מי מדאיג אותנו, מה/מי מעצבן אותנו, מה/מי מלחיץ אותנו, מה-מי מפחיד אותנו, מה-מי אנחנו מסתירים/מתביישים בו).

 

כשיהיו בידינו הרשימות המפורטות האלו, נוכל לדעת קצת יותר טוב עם מה הנפש שלנו מתמודדת, מה הם המכאובים אותם היא דואבת, אילו צרכים (מודעים ולא מודעים), מניעים אותה, למה היא מתנהגת כמו שהיא מתנהגת, ומשם, צעד צעד, נוכל להתחיל לתת לה מענה. צעד צעד נוכל להתחיל לשנות את מה שלא תומך אותה ואת הגוף שלנו, כולל התזונה וההזנה שלנו. צעד צעד נוכל להתקדם לעבר הטמעת אורח חיים בריא יותר.