מסקנות ממסע ריפוי עצמי
בכל מה שקשור למחלות, לכאבים, לבריאות ובכלל, האדם הוא לא רק גוף. האדם הוא גם לא רק גוף ונפש. האדם הוא טרילוגיה של גוף, נפש ורוח שמנהלים ביניהם מערכת סימביוטית מורכבת וקסומה שמטרתה כמטרת העל של כל היקום וכל מה שחי ביקום- צמיחה והתפתחות. ה״ממבו ג׳מבו״ הזה שאולי לא אומר כלום לחלקכם ואולי אפילו מלחיץ את חלקכם, הוא הסיכום האישי שלי למסע הבראה בן 10 שנים אליו יצאתי לאחר שרציתי לרפא עצמי מ7 מחלות וחוליים מהם סבלתי שנים רבות: אסטמה, בולימיה, תת פעילות בבלוטת התריס, מאניה דיפרסיה, פריצות דיסק, מגרנות והתמכרות לסמים קלים. עברו הרבה שנים של סבל, כאבים פיזיים ונפשיים ולא מעט הסתרות (בושה שידעו שאני מקיאה, אסור שידעו שאני מעשנת כל כך הרבה סמים ופדיחות שידעו שאני לוקחת כדורים אנטי דיכאוניים), עד שהחלטתי לצאת למסע גמילה מהכדורים ומהתרופות, עד שהבנתי שזה אפשרי בכלל בניגוד לכל מה שאמרו לי הרופאים הרבים שטיפלו בי ובניגוד למה שכולנו בחברה המערבית מאמינים בו ופועלים לפיו- תרופות הן הדרך היחידה להתמודד עם כאבים, מחלות ושאר סימפטומים וטופינים.
במסע הזה גיליתי לא מעט אמיתות לא שגרתיות, בלשון המעטה, שלוקח זמן לעכל ולהכיל אותן בגלל המשמעות וההשלכות שלהם בפועל, אולם עצם העובדה שהפסקתי להדוף אותן, אפשרתי להן לחלחל אט אט ופעלתי לפיהן, תוך קשב לקול הפנימי שלחש מבפנים ״כן, את יכולה להיות בריאה ללא כדורים״, הובילו אותי למקום המאוזן, הבריא ונטול התרופות והסמים בו אני נמצאת היום.
גיליתי שהמחלות שלנו בעצם מספרות לנו סיפור, את סיפורה הלא מסופר של הנפש שלנו. אם תהפכו את המשפט הקדום והידוע ״נפש בריאה בגוף בריא״ תקבלו ״נפש חולה בגוף חולה״ והמשמעות האמיתית היא שכשהגוף שלנו חולה, הנפש שלנו היתה חולה קודם. כשהגוף שלנו כואב, הנפש שלנו כאבה קודם. המחלות הן בעצם ביטוי פיזיולוגי של מצוקה רגשית-נפשית שלא טופלה, לא עובדה, אולי נשכחה ואולי אפילו הודחקה כמנגנון הגנה, אולם היא עדיין שם ממתינה לתורה והיא משתמשת במחלה או בכאב על מנת למשוך את תשומת ליבנו.
מהמקום הזה, אפשר לראות למה עלינו להתחיל להסתכל על מחלות ועל כאבים לא כעל משהו נוראי שקרה לנו, אלה להסתכל על מחלות כעל הזדמנות לריפוי, ככוח שדוחף אותנו, כביכול בלית ברירה, לחבור לעצמנו, לשנות את כל המחשבות והמעשים והרגלים שלא תומכים בנו או בגוף שלנו, אך בעיקר להקשיב סוף סוף לאותו חלק בתוכנו, כנראה פגוע מאוד, כועס או מתבייש,לרוב במשך הרבה מאוד שנים אבל לא בהכרח, להאיר אותו, להתייחס אליו, לשחרר אותו ולהתקדם האלה.
ביחד עם החשיבות העצומה של הערוץ הנפשי בתהליך ההבראה, ישנם עוד 3 ערוצי טיפול במחלות: הפיזי (תזונה, תנועה, ניקוי רעלים, הורדת לחץ ועוד), האנרגטי (שימוש באנרגיית החיים הזורמת בכל יצור חי וצומח על מנת לנקות חסימות אנרגטיות במרחב שלנו. זה ספציפית תחום שבו קורים ניסים הן גדולים והן קטנים), והרוחני (ברמה הפרקטית זה להקשיב לעצמנו, לחלק הגבוה בתוכנו שאמון על תחושות הבטן, על האינטואיציה ועל הובלתנו לעבר ייעודנו). 4 הערוצים האלו בעצם נותנים מענה לארבעת הרבדים השונים בהם נוצרות מחלות, בהם מתהווים הכאבים. זה בעצם לא רק הגוף שלנו כי אם עוד 3 פרמטרים שונים שקשורים בקשר הדוק, גם אם בלתי נראה, האחד לשני וזו בדיוק מגבלתה העיקרית של הרפואה הקונבנציונלית, שכבודה במקומה מונח ואנו זקוקים לה וגם בהרבה מהמקרים לכדורים שלה, אולם יש להכיר במגבלה העיקרית – היא רואה בנו גוף בלבד,ללא נפש וללא רוח. היא גם נותנת פתרון רק לערוץ אחד וגם נותנת פתרון שהוא סימפטומטי במקום פתרון כלל מערכתי שמתייחס לגוף כמערכת מורכבת החותרת לאיזון.
לכן נוצר מצב בו חלקים ניכרים מהאוכלוסייה במאה ה21 ״עולים על כדורים״, כאלו ואחרים, וכדורים אלו מייצרים הן תלות (לשמחתן ולרווחיותן של חברות התרופות) והן פחד- מה יקרה אם אני אפסיק אותם.
אני מאמינה שאכן ידע הוא כוח ולכן התיישבתי לכתוב מדריך לריפוי עצמי על מנת שלאחרים לא ייקח 10 שנים לרפא את עצמם, על מנת שלאחרים יהיו ההכוונה, הידע וההשראה שלי לא היו בתחילת דרכי ועל מנת להעביר את בשורת הריפוי העצמי – לכל אחד מאיתנו יש את הפוטנציאל לרפא את עצמו. אנחנו לא חייבים להיות רופאים על מנת לעשות זאת.
האם זה אומר שכולם יצליחו?
לא, נדרשים מוכנות לצעוד בדרך ולעבור תהליך, לקיחת אחריות על ההבראה, התמדה, רצון פעיל ולא מעט נחישות, אולם זה כן אומר שאם נבין את החיבור בין הגוף שלנו, לנפש שלנו ולרוח שלנו, בטוח נשנה במעט את ההתנהגות שלנו לעצמנו ולסביבה וזה, לא מעט בכלל.
לכו תדעו, אולי אפילו תצליחו לאהוב את עצמכם יותר וזו, בעיני, המתנה הכי גדולה שתוכלו להעניק לעצמכם, הגביע הקדוש של ריפוי, כי משם, השמיים הם הגבול.
